מאירי על קידושין ל׳ א

1 לעולם יהא אדם נותן לב תמיד להשגיח על עניני הבנים ולהתמיד בתוכחתם בין גדולים בין קטנים ומכל מקום הזמן הראוי להשתדל בתוכחת עד תכלית הוא משעה שהדעת מלבלב ויוצא עד שיעשה פרי והוא משתסרי עד עשרים וארבע שקודם שתסר אין לו דעת כל כך לקבל ואחר עשרים וארבע אינו נשמע כל כך מכל מקום תהא תוכחתו והדרכתו בזמנים אלו מזמנת לו תמיד בענין הבן:

2 אין האב חייב בלמוד תורת הבן אלא תורה שבכתב עד שידע ענין המצות ויקיים אותם כראוי ומכל מקום הוא חייב בעצמו להוסיף וללמוד כפי רוחב לבו וישוב דעתו:

3 ולעולם ישליש את ימיו בלמודו שליש בתורה ושליש במשנה ושליש בתלמוד ושאר מיני מחקר הראוים במה שהוא לומד:

4 כשם שאדם חייב ללמד את בנו כך בבן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ועל זו שאלו עד היכן אדם חייב ללמד את בנו תורה כלומר עד כמה מדורותיו והוא משיבו כזבולון בן דן שלמדו אבי אביו כלומר שחייב אף בבן הבן או בבן הבת אם אין לו עזר מצד האב אף לענין שיעור הלמוד דוקא בתורה שבכתב כמו שביארנו ובמקום אחר התבאר שאף לאחרים חייב ללמוד שנאמר ושננתם לבניך והתלמידים קרויים בנים כדכתוב ויצאו בני הנביאים אלא שלבנו ובן בנו צריך להשתדל בלמודם אף בשכר ולאחרים אינו מצוה אלא שילמדם בחנם אם הוא יודע אבל לא לשכור להם מי שילמד וכן בנו קודם לבן בנו ובן בנו לאחרים ולעולם תהא מצוה זו חביבה לו עד שיוליך את בנו הוא בעצמו בבית הספר וירגילהו בקריאתו וכבר העידו על ר' יהושע בן לוי דשרי ריסנא ארישיה וממטי ליה לינוקא לבי כנשתא כלומר שהיה מניח על ראשו סדין גס שאינו ראוי לו לעטיפת הראש אלא שהיה עושה כן דרך נחץ שלא לילך בגלוי הראש ולא המתין עד שיתעטף בסודרו מרוב מהירותו ושאלוהו מאי כל האי כלומר שאתה הולך בנחץ עד שלא נתעטפת כהגון לך והשיבם מי זוטר מאי דכתוב יום אשר עמדת וכו' וכן ראוי להקרותו לפניו מה שלמד אתמול ולהוסיף עליו מעט והוא שאמרו עד דמקרי ליה ומוספא כלומר ועוד תוספת מעט:

5 וכן ירגיל עצמו בלמוד עד שיהיו אפילו פרטים הדקים שבתורה סדורים לו לא נקראו הראשונים סופרים אלא שהיו מונין כל אותיות שבתורה והיו אומרים ו"ו של גחון חצי התורה באותיות דרוש דרש חציין של תיבות והתגלח חציין של פסוקים וכן אמרו חזיר מיער ע' של מיער חציין של אותיות שבתהלים והוא רחום חציין של פסוקים וכן אמרו שמנת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים יש בתורה יתר עליו ספר תהלים שמנה חסר ממנו דברי הימים שמנה אלא שאחר כן נתחדשו ספקות בדבר ולא ידענו וא"ו דגחון אי מהאי גיסא אי מהאי גיסא ואין לומר ניתי ספר תורה דאנהו בקיאי בחסרות ויתרות אנן לא בקיאינן וזה שאנו מוצאין תקונים ביד הסופרים שעל פיהם אנו סומכין בכתיבת ספר תורה אינם אלא כפי מה שמצאו בספרים המוחזקים במדויקים לא שיהא הדבר ברור כל כך ומתוך כך אני חוכך להקל בענין זה שלא לפסול ספר תורה בכך שלא נאמר כן אלא למה שבקיאים בו ואף ספרי המסרות אין לסמוך עליהם כל כך ואף לא המדרשות והרי מצינו מחלוקת בין המדרשות והמסרות במלת הפילגשים שדרשו בו פילגשם כתוב וכן ואשימם בראשיכם ואשמם כתוב וכן ביום כלות משה כלת כתוב ובספרי המסרה שלשתם שלמים וכן קרנות קרנת מצינו במסרה הפך מה שדרשו בו חכמים אלא שבזו הסכימו הגאונים שמאחר שבא בתלמוד בעיקר דין כגון זה לטטפת וכגון בסכת בסכת וכגון אין לו שדרשו בו בעקר דין עיין עליו סומכין עליהם על התלמוד אבל אותם שהם בהגדה ולא בעקר דין כגון פילגשם ואשימם וכלות אין להכריע בהם ואין לפסול בכך:

6 למדת שכל חסרה ויתרה שאין הדבר ברור בה בחסרון ויתרון הואיל ואין אנו בקיאין אין להחמיר בהם כל כך לפסול בה ספר תורה אע"פ שהמסרה או ספרי התקונין או אף המדרשות מעידין עליהם אחר שנמצא ביניהם מחלקת וכך נראה לי בענין הפרשיות בפתוחה וסתומה בכל מה שאין אנו בקיאים בהם ושמצינו בהם מחלוקת:

7 לעולם יהא אדם שוקד על תורתו עד שיהיו דברי תורה מסודרין בפיו שאם אדם שואלו דבר אל יגמגם אלא יאמר מיד וכל שעושה כן עליו נאמר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער שאפילו אב ובנו רב ותלמידו שאין דרכם להתקנא זה בזה כמו שאמרו בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו כל שהם עוסקים בתורה וחולקים נעשו אויבים זה לזה שגדר האהבה הוא שווי הרצון וכל שאין שם הסכמה אחת אין כאן אהבה ומכל מקום אחר שאין מחלקתם לכונת נצוח אלא ששניהם מכונים להוציא הדבר לאמתו אין זזין משם עד שנעשו אוהבים זה לזה ר"ל שנסכמים לדעת אחת: